פָּרוּךְ, ש"ת

מפורר, מרוסק; כנוע ונדכא, שרוחו הובסה, מִסכן.

"הנכאה והצמאה אשר תמיד לךָ תיליל

סמוֹך ידהּ בבן דודהּ אשר נקרא שמו חכליל

והַכניסם לגן בֹשם וחֻפתם בהוד תכליל

והוליכם והמליכם בהר ציון והגליל

וחֹק ישר אזי יוּשר עֲלֵי נבל וגם חליל

זעֹם עֹזבֵי שמךְ ואֹהבי חזון שקר ושוְא ואליל

ועַם פרוכים יהו ברוכים כל רֹאיהם יכירוּ

הן במחנה אל מול פני המנורה יאירו."

(רבי שלמה אבן גבירול, "שני זיתים.")

אנגלית: crumbled, crushed; of broken spirit