לִשְׁתֹּעַ, פ'

[לשון מקראית.] לפחוד, להיכנע לחרדה; לאבד תקווה. (אחרים) לפנות הצידה מתוך אכזבה.

"אל־תירא כי עִמּךָ־אני, אל־תשתע כי־אני אלהיךָ. אִמצתיךָ אף־עזרתיךָ, אף־תמכתיךָ בימין צדקי." (הפטרת למה תאמר יעקב לפרשת לך לך, ישעיה מא.)

אנגלית: to succumb to one's fear, to lose hope; (others) to turn away disappointedly