תמונה, כך לפי הפתגם הידוע, שווה אלף מילים; רבן שמעון בן גמליאל גורס בפרקי אבות, "לא מצאתי לגוף טוב משתיקה"; וסקרים של השנים האחרונות מצביעים על ירידה עקבית בהקף קריאת ספרים לטובת צפיה בסרטים, גלישה ברשת והשתעשעות במשחקי מחשב. לַשפה, מתברר, יש בעיית תדמית, ולא רק מהיום. הגירוי החזותי מיידי יותר מזה המילולי, קל יותר לעיבוד, מייצג את המציאות השטחית נאמנה יותר, ומעל לַכל סגיל יותר להתקדמות הטכנולוגיה.

אמנם יש גם צד שני: בעברית נהוג להבטיח שמילה היא מילה; הדתיים מאמינים כי העולם לא נברא אלא בכח הדיבור; ואמצעִי התקשורת הבסיסי של האנושות היה ונשאר מילים ולא תמונות. ברם, ככל שמעמיקה המהפכה המסחרית ומתבססת מציאות שבה הכלכלה מכתיבה את סולם הערכים והופכת לַכח המניע את התפתחות המין האנושי, כן נדחקות המילים הצידה. על פי כללי המשחק האבולוציוני החדשים, כָּל דְּשָוִיק גָּבֵר. הלשון, מאחר שהיא אינה משרתת את יעדי המהפכה ועושרה הוא אף מכשול בפני השגתם, מצטמקת ונסוגה לעמדת התפאורה.

באמצע שנות התשעים נתפשטה תופעה אשר איימה להפר את כללי המשחק הללו בהחזירהּ את המילים ואת השיח באמצעותן אל מרכז הבמה, דווקא כפועל יוצא של השתכללות טכנולוגית. הרשומונים - הלא הם הבלוגים - איפשרו ועודדו דיון ציבורי נגיש לַכל ועל הכל, כמעט ללא סייג. שלא כמו אמצעי התקשורת הוותיקים, בהם לצרכן נועד על־פי רֹב תפקיד סביל מול המידע שלפניו, הבלוגים הזמינו מעורבות של קהל רחב בעיצוב שיתופי של שיח רענן ופורה. בעל הרשומה היה עתה לבעל הדעה, ובלבד שיידע להתנסח בלשון קולחת ונהירה, ורָוְחה התחושה שהִנה הולך ונחצה מפתן של עידן חדש ומזהיר ביחסי הכוחות שבין צרכן המידע לבין סוכניו המסורתיים, בין אלו שעבורם המידע הוא מטרה בפני עצמה לבין אלו שעבורם הוא משלח יד וכלי השפעה.

אלא שכעבור פרק זמן קצר, נשתנתה המגמה. ב־2005, רכוּב על דהרת הפּס הרחב־והמתרחב, הגיח לזירה אתר יוּטוּבּ וקבע את עליונותוֹ הברורה. אתרי הבלוגים וההתלהבות שעוררו שככו ופינו דרך לאתר הסרטונים האינסופי, עד שכיום הוא המושל בכיפה ללא עוררין - וחמור מכך, ללא מילין.

אם, בפרפרזה על השיר של ה־בּוגלז, הופעת ערוץ אם.טי.וי כמוהָ כטקס אשכבה לְכוכב הרדיו, שכן תשומת הלב עברה בתחנת זמן זו מחוויה קולית בעיקרהּ לחוויה שעיקרה חזותי, כי אז המעבר לאינטרנט המהיר מבשר את שקיעת השיח המילולי וטיפוח השפה לטובת חוויית הצפיה וסבילוּת הדעת. לא עוד איכות התוכן היא שעומדת במבחן אלא הכמות, הקליטוּת; לא עוד המסר הוא שחשוב אלא האריזה הסובבת אותו והאופן שבו הוא מועבר; ובאותה נשימה, לא מה שנאמר הוא שמכריע כמו איך הדברים אמורים.

האם בכל זאת אפשרי הדו־קיום בין שפה עשירה המשקפת עומק מחשבתי לבין האינטרנט - אותו האינטרנט אשר, בשל כפייתוֹ עלינו להיות בתנועה עוויתית מתמדת ולהקליק כל העת, אולי חותר מעצם מהותוֹ תחת עושר לשוני? עד כמה שהתשובה היא חיובית, ומתוך הנחה שקשר הדוק מתקיים בין שפה עשירה לבין שיח תבוני, מילה יומית מוגשת כנסיון לרתום את הרשת על מנת להזריק עזוּז מחוּדש בשפה העברית. בשל נגישותה והֶקף תפוצתה, ובשל היותה כלי מרכזי בהווי המודרני, הפוטנציאל הטמון ברשת לחולל שינוי בכיווּן זה הוא רב.

בגרסתו הנוכחית, לַכובע של מילה יומית שלוש פינות.

א. המילה היומית. בכל יום תופיע באתר מילה בעלת אופי חריג בַנוף הסמנטי, שימושית אך לא בשימוש רוֹוח, חדשה, מורכבת, מעניינת, אקטואלית, וכיוצא באלה. מבקרי האתר מוזמנים לשלוח תחדישים פרי עטם, ואלה יפורסמו תוך אזכור שם המתַחדש, בהתאם לשיקולי המערכת. את המילה היומית ניתן לקבל גם כדבר דואל. האתר מחויב לתקנות איגוד האינטרנט הישראלי בנושא דואר זבל: לנמענים לא יישלח דבר זולת המילה היומית, בליווי פרסומת ו/או הודעת מערכת תקופתית, ורשימת הנמענים לעולם לא תימסר לידי גורם זר. כמו כן, ניתן בכל עת להתנתק מרשימת התפוצה.

ב. פְסק לשון. מעת לעת תופענה בפינה זו רשומות הגיגיות אודות תופעות בַתרבות, באקדמיה, בתקשורת, בַפוליטיקה, וכן הלאה הקשורות באופן כזה או אחר לשפה על מִגוון הבּטיה. כן יופיעו ראיונות עם דמויות בולטות בִּשׂדות הלשון העברית, טורים אורחים, ועוד כהנה.

ג. חלוקת תעודות. את הטלויזיה מבקרת העיתונות, ואת העיתונות הרדיו. ומי מבקר את המבקרים? כאן תופענה ביקורות, חיוביות כשליליות, על האופן שבו משמשת העברית את דובריה. אם גם את מילה יומית יבקרו אחרים, לטוב ולרע, הרי זה משובח.