לְשַׁכֵּל, פ'

[לשון מקראית] 1. לחוות אובדן (של בן או של בת). 2. להפיל עוּבר; להוליד עובר מת.

"ויִחר ליעקב ויָרב בלָבן, ויאמר ללבן, 'מה־פִשעי, מה חטאתי כי דלקתָ אחרָי, כי־מִשַּשתָ את־כל־כֵלַי? מה־מצאת מכל כלי־ביתך - שים כה נגד אחַי ואחיך ויוכיחו בין שנינו. זה עשרים שנה אנֹכי עִמּךְ: רחליךָ ועִזּיךּ לא שִכֵלו ואילי צאנך לא אכלתי.'" (פרשת ויצא, בראשית לא.)

אנגלית: to lose (a son or a daughter); to have a miscarriage