דּוּמָם, תה"פ

בדומייה, מבלי השמיע קול; שנעתקו המילים מפיו, מוּכה הלם. דמום, ש"ת.

«בחסות הלילה נטול הירח התקרב הכוח דומם אל יעדו.»

אנגלית: in silence; at a loss for words, dumbstruck