תּוּבַל קַיִן, ש"ע

1. בנם של למך וצילה במקרא, עליו מסופר שהיה ראשון הנפּחים; ומכאן: 2. אדם עתיר־כישרון (ניסיון, וכד') במקצוע הנפחוּת.

"ותלד עדה את־יָבָל, הוא היה אבי יֹשב אֹהל ומִקנה. ושם אחיו יוּבל, הוא היה אבי כל־תֹפש כִנור ועוּגב. וצִלה גם־הִוא ילדה את־תובל קין, לֹטש כל־חֹרש נחֹשת וברזל, וַאחות תובל־קין נעמה." (פרשת בראשית, בראשית ד.)

«בסמוך לבתי המלאכה של רמי הסנדלר ושל אבי הנגר היה אליעזר, התובל־קין של העיר, הולם בפטישו על הסדן מעלות השחר ועד רדת הערב.»

אנגלית: a blacksmith of exceptional talent

קַרְקֶרֶת, ש"ע

תחתית האונייה; תחתית קעורה או מעוגלת של כלי או גוף כגון טנא, סיר, אמבט, וכד'.

«הספינה צפה במים ללא נוע, קרקרתהּ פונה השמיימה ושחפים עומדים חונים על גבה.»

אנגלית:

the rounded bottom part (usu. of a sea vessel)