לְהִתְמַקְמֵק, פ'

לעבור תהליך של שקיעה (נבילה, הידרדרות) הדרגתית עקב הזנחה או בשל חלוֹף הזמן; להירקב, להימוק.

"דולניקר ירד ברגל כושלת במדרגות, ומלבד גרעונו בשינה העיקה עליו גם הנזלת, אשר בגללה כמעט קיפחו שׂקיקי־עיניו התפוחים את כושר ראייתו. המדינאי חש עייפות משוועת ולא מצא לעצמו נחמה אלא במראה מטפלו המת־למחצה.

"היחס בינו לבין זאב הצטנן וירד לאפס מעלוֹת לפני ימים אחדים, כאשר שאל דולניקר את יד־ימינו, אם ידע מראש, שאותו זקן המתמקמק בירכּתי הסנדלריה, הוא בעל־הפירמה בכבודו ובעצמו?

"'מובן שידעתי,' ענה זאב, 'הלא אני מתגורר אצל בנו, הסנדלר.'

"'אם כן, מדוע לא אמרת לי, אם מותר לי לשאול?'

"'לא שאלת, דולניקר...'"

(אפרים קישון, השועל בלול התרנגולות. הוצאת עם עובד, 1978 [תשל"ח].)

"אני כבר נענשתי. אני כבר לא במערכת הציבורית. אני כבר לא חבר כנסת, לא שר. אין לי פרנסה כמעט. הילדים שלי - אנחנו - ממש מתמקמקים פה. ההוצאות המשפטיות היו עצומות. קיבלתי קנס. שילמתי כבר את כל המחיר." (שלמה בניזרי [כתבת: סיון רהב-מאיר], "המהדורה המרכזית," חדשות 2. 24 יוני 2009 [ב' תמוז תשס"ט].)

אנגלית: to wither away, to waste away