כָּשִׁיל, ש"ת

1. שיכול להיכשל (לשגות, לחטוא), שאֶפשר להכשילוֹ, שאינו חסין בפני טעות. כשילוּת, ש"ע. תהפיכים: בלתי־כשיל, אי־כשילות.

2. כַּשִּׁיל, ש"ע. סוג של קורנס או גרזן גדול.

«מבין נקודות המחלוקת המאפיינות את הפולמוס בין הכיתות השונות באסלאם בולטת דוקטרינת ה־עִצמה, האמונה באי־כשילותן של דמויות כמו מוחמד וקודמיו לנבואה. בניגוד למוסלמים הסונים, המציגים את מוחמד כמי שכשל במעשיו לעתים, האסלאם השיעי גורס כי מוחמד הונחה מאז ומתמיד על ידי האל ולפיכך אין להעלות על הדעת כי היה כשיל.»